תנ"ך על הפרק - בראשית כח - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

בראשית כח

28 / 929
היום

הפרק

ציווי יצחק ליעקב ללכת ללבן ולָשֵׂאת אשה, ברכתו, חלום יעקב

וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃ק֥וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ׃וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים׃וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם׃וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל־לָבָ֤ן בֶּן־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו׃וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֗ו כִּֽי־בֵרַ֣ךְ יִצְחָק֮ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וְשִׁלַּ֤ח אֹתוֹ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם לָקַֽחַת־ל֥וֹ מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֑ה בְּבָרֲכ֣וֹ אֹת֔וֹ וַיְצַ֤ו עָלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃וַיִּשְׁמַ֣ע יַעֲקֹ֔ב אֶל־אָבִ֖יו וְאֶל־אִמּ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֥נָֽה אֲרָֽם׃וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֔ו כִּ֥י רָע֖וֹת בְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן בְּעֵינֵ֖י יִצְחָ֥ק אָבִֽיו׃וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת ׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם אֲח֧וֹת נְבָי֛וֹת עַל־נָשָׁ֖יו ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ׃וְהִנֵּ֨ה יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהוָ֔ה בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם׃וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ׃וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֵּֽית־אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְהוָ֛ה לִ֖י לֵאלֹהִֽים׃וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

אחי רבקה אם יעקב ועשו. פי' הרמב"ן לכך אמר יעקב ועשו בשביל שצוה יצחק על יעקב לקחת אשה מבנות לבן אחי אמו הזכיר הכתוב שהיה גם אחי אמו של עשו וראוי הי' שיצוה גם לעשו אלא בשביל אברהם וזרעו לא תהיה אלא ביעקב. וי"מ שתיכף לברכה רצה להזכירם יחד כדי להקדים יעקב להודיע שנתקיימה בו הברכה שהיה גביר לאחיו אע"פ שהקדים עשו בשעת הקבורה כדכתיב ויקברו אותו עשו ויעקב היינו טעמא משום שעשו היה יושב בארץ ויעקב בא משדה ארם ועוד שהכתוב הקדימו בענין האבילות לענותו של יעקב. וי"מ משום שלא תתמה היאך יצא מצדקת וצדיק רשע זה לכך אמר אל לבן הארמי אחי רבקה שהיא אם יעקב ועשו בשביל שהיה לבן אחיה נעשית אם יעקב ועשו שרוב בנים דומין לאחי האם. א"נ אם יעקב ועשו ולכך ציותה שיפרדו איש מעל אחיו ולא יהרגו זה את זה כי היא אמם ורחמה עליהם: ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. לפי הדרש שקפצה לו הארץ ויהיה פי' וילך חרנה מיד שלפי שעה בא שם. ולפי הפשט וילך לחרן. וי"מ וילך חרנה שמפרש המקום שישב שם ואח"כ מפרש היאך היתה הליכתו שפגע במקום ולן שם: ויקח מאבני המקום. לפי הפשט לקח אחד מאבני המקום ודרשו בו שלקח אבנים הרבה ונעשו אבן אחד: ויחלום והנה סולם מוצב ארצה. מדרשי' רבים דרשו רבותינו בזה. וי"מ סולם זה הר סיני ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו זה משה ואהרן. וי"מ שהוא המזבח והכהני' עולים ויורדים. והנכון שהראהו בחלום הנבואה שכל הנעשה בארץ נעשה ע"י מלאכים והכל בגזירת עליון עליהם אע"פ שהכל גלוי וידוע לפניו הראהו כאלו עולים לו לומר עשינו שליחותך ויורדים לעשות שליחותם והראהו שאע"פ שהכל ביד מלאך עניינו לא יהיה ביד מלאך אלא יהיה חלק ה' ויהיה תמיד עמו לשמרו כענין שנא' והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך ועוד איתא בב"ר שהראהו ד' מלכיות עלייתן וירידתן: הארץ אשר אתה שוכב עליה. מה נתן לו בד' אמות ודרשו בו שקפל כל א"י תחתיו שתהא נוחה ליכבש לבניו: וא"א הרא"ש זצ"ל אמר הפשט כי במקום ששכב עליו היה מקום בה"מק כמדרש רבותינו לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית והוא אבן השתייה שמשם משתיתו של עולם שהוא טבור הארץ וממנו היה מתרחב והולך לד' הקצוות וכיון שנתן לו עיקר השורש ממילא כל הגבולין שלו וזהו שאמר לו והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ולא אמר לו ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים כמו שאמר לאברהם אלא רמז לו כמו שעפר פרץ לד' רוחות העולם ממקום שאתה שוכב כך יפרץ זרעך ימה וקדמה צפנה ונגבה וזהו שדרשו והאכלתיך נחלת יעקב אביך נחלה בלא מצרים: אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. בית המקדש שהוא שער לעלות משם התפלות והקרבנות לשמים ופירש"י לר' יוסי בן זמרא היו רגלי הסולם בבאר שבע וראשו בבית אל ואמצע שפועו היה כנגד בית המקדש ויעקב כשבא לארץ ונזכר שלא התפלל חזר לאחוריו עד בית אל וקפץ הר המוריה לקראתו עד בית אל וזו היא קפיצת הארץ. והקשה הרמב"ן שהספר מדמה קפיצת הארץ ליעקב ואליעזר יחד דקאמר שלשה קפצה להם הארץ אליעזר יעקב ואבישי וכמו שקפצה לאליעזר כך קפצה ליעקב ולא שבא המקום ועוד דאמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי בו ולא התפללתי כיון בדעתי' למיהדר קפצה לו ארעא ומיד ויפגע במקום הרי כיון שעלה בלבו להתפלל בחרן קפצה לו הארץ ופגע במקום שהתפללו אבותיו ולא שחזר לבית אל ולא שקפץ הר המוריה ובא לשם ועוד מה טעם שיקפוץ הר המוריה ויבא עד בית אל אחר שטרח לחזור מחרן עד בית אל כמה ימים ועוד סוף גבול ארץ ישראל מביאתו מחרן כי חרן ארץ קדם ועוד שאין אמצעית מורה על דבר יותר מכולו להיות אמצעיתו כנגד בית המקדש ופי' הוא שרגלי הסולם היה בבאר שבע וראש שפועו כנגד בית המקדש ויעקב כשנתברך מאביו היה בחברון ולשם חזר אליו כשבא מבית לבן שנאמר ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע ואיתא במדרש כשציוהו ללכת לחרן אמר אבא כשבקש לצאת לחוצה לארץ מהיכן הורשה מבאר שבע אף אני הריני הולך לבאר שבע אם נותן לי רשות הריני יוצא ואם לאו איני יוצא והלך לבאר שבע ליטול רשות ולן שם וראה מראות אלקים ונתן לו רשות לצאת ושם היו רגלי הסולם לכן ידע שבאר שבע הוא שער השמים וטוב לתפלה וראש שיפוע הסולם כנגד בית המקדש ועליו אמר שיהיה בית אלהים ובבקר נשא רגליו ובא לחרן ברגע וזו היא קפיצת הארץ והאבן שהקים לא במקום שכיבתו הקימה שהרי באר שבע אינו בית אל והוא בבית אל העמידה ולשם חזר בשובו שנא' קום עלה בית אל ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך אלא הקים כנגד השפוע במקום שראש הסולם עומד שקראו בית אלקים והיא לוז ולדעתו של ר"י בן זמרא לא זו ירושלים ור' יהודה ב"ר סימון חלק על ר' יוסי בן זמרא ואמר שסולם עמד בבית המקדש וראש שפועו בבית אל ולדידי' ויפגע במקום הוא הר המוריה ולן שם שבא השמש בלא עתו וזהו שארז"ל צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה וראה הסולם רגליו במקום ההוא וראש שפועו בבית אל והיא עיר לוז והקים המצבה בבית אל כי לדעת כולם כנגד השפוע הקים אותה ולדידיה ניחא הא דאיתא בגמרא שיצא מבאר שבע והלך לחרן וכשנמלך לחזור ולהתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו קפצה לו הארץ ובא להר המוריה ויתכן שכול' מודים זה לזה ובכל הליכותיו קפצה לו בלכתו מבאר שבע לחרן וברצותו לשוב להר המוריה ובחזרתו משם לחרן: ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. אע"ג דאיתא בפרק בתרא דזבחים דאין עושין מזבח מדבר שנשתמש בו הדיוט בבמה שרי: אם יהיה אלקים עמדי. שישמור לי הבטחתו שהבטחני שלא יגרום החטא שהצדיקים אינם מאמינים בעצמם. וי"מ משום שלא היה אלא חלום אמר אם יהיה החלום אמת ויתקיים בי החלום. וי"מ לשון שבועה כן יהיה השם עמדי ושמרני בדרך כן כאשר אשוב בשלום לבית אבי שיהיה השם לי לאלקים. והרמב"ן פי' שיש מלת אם שאינה תנאי כמו אם יהיה היובל לבני ישראל שפי' כשיהיה היובל וכמו אשר אם עשית שבדבר העתיד נופל בו לשון אם פי' כשיבא הזמן שיהיה התנאי קיים אז יתקיים המעשה: והיה ה' לי לאלקים. פירש"י שהוא נמשך למעלה על אם יהיה ה' עמדי וגם יהיה לי לאלקים אז והאבן וגו' וכתב הרמב"ן אם יהיה עמדי אז אעבוד השם בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלקים ושם אוציא את המעשר. וי"מ ושבתי בשלום אל בית אבי והיה לי ה' לאלקים מכאן להולכי דרכים שפטורים מכמה מצות:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך